ברוב דעות: עונשו של הנאשם בהריגת יפתח גריידי ז"ל לא יוחמר
האירוע התרחש ביום 21.4.2014 במועדון בשם "שש". למקום הגיעו בן גניש וחבריו, וכן יפתח גריידי ז"ל עם חבריו. במהלך הערב התפתחה במקום קטטה, שבמהלכה בן גניש דקר את יפתח בסכין, בצד השמאלי של אזור הצלעות ובכך הביא למותו.
בן גניש הועמד לדין ובמהלך המשפט הגיעו הצדדים להסדר טיעון שמסגרתו יוחסו לו, במסגרת כתב אישום מתוקן, עבירות של הריגה ושל שיבוש הליכי משפט. בהמשך לכך בית המשפט המחוזי בחן את התקדימים הרלוונטיים שהוצגו בפניו והעמיד את מתחם הענישה בין 12 ל-18 שנים, ולבסוף גזר עליו עונש מאסר בפועל של 15 שנים, לצד עונשים נוספים.
לבית משפט העליון הוגשו ערעורים על גזר הדין משני הצדדים – תחילה, ערעור מטעם בן גניש, ובהמשך גם ערעור מטעם המדינה.
"הנאשם הכניס לזירה כלי משחית קטלניים במיוחד- סכין קצבים ומזלג גריל"
לאחר שהשופטת ברק- ארז בחנה את טענות הצדדים ואת מכלול הנסיבות היא סברה שיש מקום לדחות את הערעור להקלה בעונש ולקבל את הערעור המכוון להחמרתו, באופן שעונשו של בן גניש יעמוד על 18 שנות מאסר.
השופטת סברה ששגה בית המשפט המחוזי אשר התחשב "במידה מסוימת" בעובדה שהנאשם דקר את המנוח בעקבות המהלומות שהוחלפו בסמוך לשער המועדון, שכן לשיטתה יש לייחס לעובדה זו משקל קל ביותר: אין מדובר במקרה שבו התיגרה החלה ביוזמת הקורבן ואף לא במאבק רציף במעורבות שני הצדדים. במקרה זה הקטטה הראשונית בין החבורות הסתיימה כאשר יפתח וחבריו הורחקו מהמועדון על-ידי המאבטחים. אילו האירוע היה מסתכם בשלב זה קרוב לוודאי שיפתח היה עדיין בחיים. אלא שהנאשם בחר אחרת: תחילה הוא ניסה לפגוע בחברו של המנוח כשהיה בדרכו החוצה מהמועדון ובסופו של דבר הוא דקר למוות את יפתח".
סוגיה נוספת אליה מתייחסת השופטת בהחלטתה היא מיקום הדקירה. לדעתה, עניין זה קיבל משקל יתר בגזר הדין, והיא סבורה ש "נעיצה של סכין קצבים באזור הצלעות (בחלק התחתון של החזה) היא פעולה שלה השלכות קטלניות מעצם הגדרתה".
השופטים דנציגר ומינץ סבורים שיש לדחות את ערעורו של הנאשם, מהטעמים שפורטו בחוות דעתה של השופט ברק- ארז. אולם, בשונה מדעת השופטת, הם סבורים שיש מקום לדחות אף את ערעורה של המדינה.
הם סבורים שעונשו של הנאשם צריך היה להיות חמור מזה שהושת עליו על ידי הערכאה הדיונית. ומוסיפים כי יתכן מאוד שאילו היו משמשים כשופטים בערכאה זו היו גוזרים עונש חמור יותר על הנאשם, אך קובעים כי אין בכך כדי להצדיק התערבות בגזר הדין.
בסופו של דבר ערעורו של בן גניש (ע"פ 4749/17) נדחה פה אחד. ערעורה של המדינה (ע"פ 5236/17) נדחה ברוב דעות של השופטים י' דנציגר ו-ד' מינץ, כנגד דעתה של השופטת ד' ברק-ארז.
הצהרה משפטית: האמור בכתבה/מאמר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו תחליף ליעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, האמור באתר זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו בא במקום יעוץ אישי פרטני עם עו"ד והאמור בו אינו יעוץ של עו"ד, עורכי הדין המפורסמים באתר הינם עורכי דין פרטיים ולהם האחריות הבלעדית על איכות הייצוג ואין בהצגתם באתר משום מתן המלצה עליהם. הנהלת האתר עושה מאמצים בניסיון לאתר בעלי זכויות על תמונות וסרטונים, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר